<h1>פסקי ריא"ז — תענית</h1>
<h2>דף י.</h2>
שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בה את ההלל ואילו הן, שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון שלפסח, ויום טוב הראשון שלעצרת. ובגלייות הן עשרי' ואחד יום, תשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים טובים הראשונים שלפסח, ושני ימים טובים שלעצרת. בראש חודש אין קורין בו את ההלל, אלא במקום שנהגו קורין אותו על ידי דילוג. ונראה בעיניי שאף הברכה היא תלויה במנהג, שאם נהגו לברך מברכין, ואם לא נהגו אין מברכין, כמבואר בקונטרס הראייות. והיחיד לא יתחיל את ההלל בראש חודש, ואם התחיל גומרו בדילוג.
